חברת אולמי סיון בע"מ נ' מדור יעוץ וניהול בע"מ ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפניי השבת כספים לקופת נאמן בהסדר נושים, זאת לאחר שכספי קופת הנאמן חולקו, כאשר אין מחלוקת כי הכספים הנתבעים בהליך שלפניי, ככל שהועברו, הועברו לנתבעים על ידי רוכש הנכס שהיה בבעלות התובעת ונמכר במסגרת הליך ההסדר.

2.התובעת הינה חברה, אשר הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להקפאת הליכים והסדר נושים. בבעלותה של החברה היה אולם שמחות, אשר פעילותו הועברה במסגרת ההליכים הנ"ל לחברה בשם היכלי זינו בע"מ (להלן:- "זינו"). לאחר שהחלה זינו להפעיל את אולם השמחות, הסתבר לה, כי חלק מנושיה של החברה אינם מוכנים להמשיך ולעבוד עמה, עד אשר יוסדרו חובותיהם. לפיכך, התקשרה זינו בהסכמים עם הנושים השונים ולפיהם פרעה זינו את חובותיהם של אותם נושים, בדרך זו או אחרת, על פי הסכמים עמם ובתמורה לכך, קיבלה מהנושים המחאות זכות, כך שזינו הפכה להיות הנושה במקומם של אותם נושים והיא זו שהיתה זכאית על פי אותה המחאת זכות לקבל את הדיווידנד מתוך קופת הנאמן להסדר הנושים, בנוגע לאותן תביעות חוב שהוגשו על ידי אותם נושים.

3.על פי הנטען, בין יתר הנושים שעמם הגיעה זינו להסדר היו גם הנתבעים בתביעה שלפניי, אלא שביחס לנתבעים אלו, לא אושרה תביעת החוב (וגם ערעור לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון נדחו בהקשר זה), כך שיצא שזינו שילמה לנתבעים כספים אשר לא היו מגיעים להם.

על פי הנחיית בית המשפט המחוזי, הגיש לפיכך הנאמן בהסדר הנושים את התביעה דנן, שעניינה השבת אותם כספים ששילמה זינו לנושים שתביעתם נדחתה, הם הנתבעים שלפניי.

4.הנתבעים מצידם טוענים בראש ובראשונה להעדר יריבות בינם ובין התובעת.

לטענתם, מי ששילם להם את הכספים, ככל שאלו שולמו, הרי זוהי זינו. אם למישהו עילת תביעה, הרי שזו קיימת לזינו. לטענת הנתבעים, קופת הנאמן לא נפגעה מאותו תשלום ששולם על ידי זינו, קופת הנאמן אינה זכאית לכספים אלו ולפיכך, דין התביעה להידחות.

עוד טוען הנתבע 2 (להלן:- "הנתבע"), כי ככל שהדבר נוגע אליו, כלל לא הוגשה תביעת חוב. הנתבע עבד כעו"ד שכיר במשרד עו"ד אזוגי. תביעת החוב שהוגשה היתה על ידי עו"ד אזוגי וכך התייחס אליה בית המשפט המחוזי. שמו של הנתבע השתרבב לעניין בשים לב לכך שהוא זה שחתם על כתב הערעור לאחר שתביעת החוב של משרד אזוגי לא אושרה, אך בפועל אין יריבות בין הצדדים.

עוד טוען הנתבע, כי הוא עצמו לא קיבל כספים כלשהם מזינו, לכן, גם לא ניתן לתבוע אותו על השבת הכספים, אשר שולמו על ידי זינו.

5.בישיבת ההוכחות אשר התקיימה לפניי, העידו לפני הנאמן, עו"ד גינדיס וכן העידו הנתבע וכן מנהל הכספים של נתבעת 1, לאחר שהקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

הצדדים סיכמו בעל פה בתום הדיון.

6.אחר ששמעתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי תביעה זו נעדרת עילה ואין יריבות בין הצדדים ולפיכך דינה להידחות.

7.עילת התביעה הינה השבת כספים לקופת הנאמן. על פי הנטען, הגיעו זינו והנתבעים להסכמה לפיה תקדים זינו ותשלם לנתבעים כספים על חשבון תביעת החוב שהוגשה לנאמן, כאשר הנתבעים נותנים לזינו המחאת זכות, כך שבסופו של דבר ככל שיתקבלו כספים מקופת הנאמן, אלה יועברו לזינו.

נקודת המוצא בתביעה שלפניי הינה, כי תביעת החוב של הנתבעים נדחתה, לכן, על הנתבעים להשיב את הכספים ששולמו להם על ידי זינו - לקופת הנאמן.

סבורתני, כי נקודת מוצא זו שגויה.

גם ככל שאני מקבלת את הגרסה העובדתית הנטענת על ידי התובעת כנכונה, ההסכם בנוגע להקדמת הכספים נכרת בין זינו ובין הנתבעים והוא לא פגע באופן כלשהו בקופת הנאמן.

קופת הנאמן קיבלה למעשה את כל התמורה מזינו, בין אם היתה מאושרת תביעת החוב של הנתבעים ובין אם לאו, לא היה חל שינוי כלשהו בקופת התקבולים של הנאמן. השינוי ככל שהיה מתקיים הינו בחלקם של הנושים בסכום הנשייה, שכן אם היתה מאושרת תביעת החוב של הנתבעים, מטבע הדברים, היה חלקו של כל אחד מהנושים האחרים קטן בשים לב לכך שקופת הכינוס חולקה פרי פסו בין הנושים. העובדה שתביעת החוב של הנתבעים לא אושרה- הביאה להגדלת הדיווידנד של יתר הנושים.

8.למעשה, אם נפגע מישהו מכך ששולמו לנתבעים כספים כלשהם על ידי זינו, היא זינו עצמה.

זינו נטלה על עצמה סיכון בכך שהקדימה ושילמה לנושים סכומים כלשהם על חשבון תביעת החוב שלהם. הסיכון נעוץ בכך שיכול ותביעת החוב של אותם נושים תידחה. יש להניח, כי זינו פעלה כפי שפעלה מתוך שיקולים עסקיים שכרוכה בהם קניית סיכון, סיכון אותו היתה מוכנה לקחת על עצמה על מנת שתוכל להמשיך ולהפעיל את האולם ללא תקלות.

במסגרת אותו סיכון, הקדימה כאמור זינו תשלומים לנושים, אך במסגרת יחסיה עם הנאמן, נותרה חובתה לשלם את מלוא תמורת האולם. את הכספים אותם שילמה לנושים, זכאית היא לקבל בחזרה רק מתוך חלקם של נושים אלו במסגרת הדיווידנד המשולם לנושים שתביעת החוב שלהם אושרה.